נושא גדול בצילום ובאמנות בכלל. למעשה אי אפשר להתייחס לצילום וכמו גם לשאר תחומי האמנויות (ציור, מוסיקה, פיסול, אדריכלות, קולנוע וכו') מבלי להתייחס לקומפוזיציה.
נתחיל בהגדרות קלאסיות:
"באומנות, קוֹמְפּוֹזִיצְיָה היא תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה" (ויקיפדיה)
התוצאה של הקשר בין האובייקט/ים לבין מסגרת היצירה (המסגרת בצילום).
וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה.
ולהמחיש זאת באמצעות צילומים:
הקומפוזיציה של התמונה מבטאת את הקשר בין הגאומטריה של הבניין לבין גבולות הפריים. הגאומטריה של הבניין נכנסת אל הפריים ויוצאת ממנו.
הקומפוזיציה של התמונה מבטאת את היחסים בתוך גבולות הפריים — במקרה הזה, את הקשר בין האישה הרוחצת בים לבין הגל, וכן את הרקע של יפו.
הגדרה נוספת: קומפוזיציה = האופן שבו היצירה בנויה ומאורגנת.
אוקיי, בואו ננסה לפשט את זה קצת על ידי השוואה בין קומפוזיציה בצילום לקומפוזיציה במוזיקה. כך:
כמו שבמוזיקה (1) קומפוזיציה (2) היא הסידור או הכתיבה (3) של היצירה (4),
כך גם בצילום (1) קומפוזיציה (2) היא הסידור או המיקום (3) של היצירה — כלומר, של הפריים (4).
יצירה מוזיקלית מורכבת מצלילים שנשמעים באוזן.
יצירה צילומית מורכבת מאובייקטים ואלמנטים חזותיים שנראים בעין.
לקומפוזיציה מוזיקלית יש גבולות מוגדרים — התחלה וסוף.
באותו אופן, לקומפוזיציה צילומית יש גבולות — המסגרת או שולי הפריים.
כל דמות שחולפת בתוך הפריים בקומפוזיציה צילומית (וגם הרקע) היא כמו תו שנכתב ביצירה מוזיקלית.
כצלמים שמרכיבים פריים, אנחנו כמו ציירים שבוחרים:
-מה לצייר על הקנבס
-איך לצייר את האובייקט או האובייקטים
-ואיפה למקם את האובייקט או האובייקטים על הקנבס
ותישארו איתי לרגע עם כל ההשוואות האלה, כי אני חושב שעכשיו אפשר באמת לפשט ולפצח את זה:
הפריים הוא בעצם הבמה שלנו! ואנחנו בוחרים מה להציב ועל מה לכלול על הבמה הזו. השחקנים בהצגה שלנו — בהקשר של צילום רחוב — הם האנשים שנעים במרחב הציבורי.
וכמו שבהצגה יש במה שעליה השחקנים נעים, ובנוסף יש גם תפאורה — כך גם בצילום רחוב, התפאורה היא הרקע: השמיים, הבניינים והחנויות, העיר (ובמקרה של תל אביב, גם הים).
שלושה שחקנים נכנסים ויוצאים מהבמה הדמיונית = הפריים, וברקע — תפאורת ההצגה: חנות הטבק.
אנחנו גם מחזאים ביחס לשחקנים ולבמה, וגם מחזאים ביחס לצופה. יש לנו את היכולת לביים או לעצב את התמונה בצורה שמנחה את העין של הצופה, ומכוונת את המבט שלו לאן שאנחנו רוצים שיילך.
העין נעה אל החלק בפריים ש בו נמצאת הבריכה, נמשכת אליה בגלל צבעה הבולט והמיקום שלה. לאחר מכן, העין נעה אל עבר השחיין שבמרכז הבריכה.
העין נעה לאורך ציר צינור הקיטור, מימין לשמאל בקו אלכסוני. העין רואה את התוצאה ומחפשת את הסיבה, שחלקה נמצא מחוץ לפריים, והחלק החסר מושלם על ידי הדמיון.
קומפוזיציה היא האופן שבו אנו מסדרים את האלמנטים השונים על פני שטח היצירה – הפריים.
הדרך שבה האלמנטים מאורגנים בתוך הפריים יוצרת קומפוזיציות שונות. הנה כמה סוגים של קומפוזיציות בצילום:
קומפוזיציה דינמית
יש תחושת תנועה לכיוון אחד או למספר כיוונים.
קומפוזיציה סטטית
התמונה נראית כאילו אין בה תנועה כלל.
קומפוזיציה פתוחה
ישנה פעילות מעבר לגבולות היצירה, והמוח שלנו משלים את האירוע.
קומפוזיציה סגורה
כל הפעולה מתרחשת בתוך גבולות היצירה. האובייקט/ים אינ ם נחתכים על ידי גבולות היצירה.
קומפוזיציה אלכסונית
זהו סוג של קומפוזיציה שבו האלמנטים בתמונה מסודרים לאורך קווים אלכסוניים, מה שיכול ליצור תחושת תנועה, עומק ודינמיות בצילום.
העין נעה לאורך ציר אלכסוני.
קומפוזיציה ישרה (אופקית)
העין נעה לאורך ציר ישר המקביל לגבולות האופקיים של הפריים.
קומפוזיציה סימטרית
יש איזון בתוך הפריים. דמיינו מאזניים – והתוצאה תהיה זהה בשני הצדדים.
קומפוזיציה א-סימטרית
המשקל של התמונה נוטה יותר לצד אחד מאשר לשני.
קומפוזיציה רדיאלית (קומפוזיציה מעגלית)
תנועת העין היא מעגלית
קומפוזיציה חזרתית
קומפוזיציה מתכנסת (נקודת מגוז)
קומפוזיציה מרכזית
הפוקוס נמצא במרכז הפריים. האלמנטים השונים מכוונים את העין להסתכל לעבר מרכז הבמה והשחקנים הממוקמים בו.
עקרון חוק השלישים
עקרון חוק השלישים כולל הזזה של נקודת המיקוד של התמונה לאחד מצדדיה. אם נחלק את התמונה ל-9 חלקים שווים ונמקם את האובייקט באחת מנקודות החיתוך של הקווים, נקבל תמונה מאוזנת ונעימה לעין.
עקרון המסגור
עקרון המסגור מתייחס לשימוש באלמנטים מתוך הסצנה, כמו פתחים, חלונות, עצים או מבנים אחרים, ליצירת "מסגרת" סביב הנושא המרכזי. טכניקה זו מושכת את תשומת הלב אל הנושא, מוסיפה עומק לתמונה, ומסייעת להנחות את עין הצופה אל נקודת המיקוד של הקומפוזיציה.
גזע העץ משמאל, עלי העץ מלמעלה, העמוד והמרפסת של הבניין מימין, והפסים הצבועים בכחול ולבן של המדרכה מלמטה – כולם יוצרים מסגרת סביב הנושא המרכזי של התמונה: האנשים שיושבים בבית הקפה.
אלמנטים שונים יוצרים מסגרת סביב הנושא המרכזי של התמונה.
קומפוזיציות משולבות (או קומפוזיציות אינטגרטיביות)
קומפוזיציות משולבות (או קומפוזיציות אינטגרטיביות) מתייחסות לשילוב של מספר טכניקות או עקרונות קומפוזיציוניים בתוך תמונה אחת.
זה יכול לכלול, למשל, שילוב של אלמנטים כמו סימטריה, קווים מנחים וחוק השלישים – על מנת ליצור קומפוזיציה מורכבת יותר ומושכת יותר לעין.
באמצעות שילוב של שיטות שונות, ניתן להכווין את עין הצופה בצורה דינמית או ממוקדת יותר, ולאפשר לקומפוזיציה להכיל מספר רבדים של עניין.
קומפוזיציה אלכסונית
קומפוזיציה מתכנסת (נקודת מגוז)
עקרון המסגור
לסיכום
הקומפוזיציה היא שפה. ובהקשר שלנו – זוהי שפה חזותית.
זוהי השפה החזותית שבה אנו משתמשים כדי ליצור אמנות צילומית – את התמונה.
ישנם סוגים רבים של קומפוזיציות. הנה הסוגים עליהם דיברנו בשיעור הזה:
-קומפוזיציה דינמית מול קומפוזיציה סטטית
-קומפוזיציה פתוחה מול קומפוזיציה סגורה
-קומפוזיציה אלכסונית מול קומפוזיציה ישרה
-קומפוזיציה סימטרית מול קומפוזיציה א-סימטרית
-קומפוזיציה רדיאלית-מעגלית
-קומפוזיציה מתכנסת (נקודת מגוז – עקרון הקווים המתכנסים)
-קומפוזיציה מרכזית
-חוק השלישים
-עקרון המסגור
-קומפוזיציות משולבות