4. עומק שדה:

שמתם לב שבחלק מהתמונות הרקע מאחורי המצולם מטושטש? גללו אחורה והסתכלו, למשל, על הפורטרטים של גיא, אורית ועוזי. זה ממחיש את מה שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו מתייחסים לעומק שדה. בתמונות האלה, האזור המפוקס מצומצם לנושא עצמו, בעוד הרקע נמצא מחוץ לפוקוס – מטושטש, מה שיוצר תחושת עומק ומוביל לתמונה אומנותית ונעימה יותר לעין. שימו לב, למשל, שבתמונה של דניאל (עם הרקע של הגרפיטי), כשהנושא-המצולם קרוב לרקע, אין תחושת טשטוש ברקע. זאת מכיוון שהנושא והרקע נמצאים באותו מרחק יחסי מהמצלמה והעדשה. לכן, ראשית, אם נרצה ליצור את אפקט הטשטוש, חשוב להרחיק את המצולם מהרקע.

שנית, במצלמות רגילות שבהן יש שליטה על הצמצם, נרצה לצלם עם צמצם פתוח ככל האפשר (מספר נמוך כמו 1.4 או 2.8, בהתאם לצמצם הקיים במצלמה שלנו). ישנם סמארטפונים שמאפשרים לשלוט בצמצם או לבחור במצב 'פורטרט', שיוצר עבורנו את הרקע המטושטש.

שלישית, ככל שנעמוד קרוב יותר לנושא המצולם, כך עומק השדה יהיה מטושטש יותר.

​

5. קומפוזיציה:

ההבדל בין מיקום הנושא או פניו במרכז הפריים לבין מיקום בצד הפריים לפי יחס הזהב – חוק השלישים. אם תגללו אחורה, תראו שבתמונה של אורית (עם השלט של נחמן מאומן ברקע), היא ממוקמת במרכז הפריים = תחושת סימטריה בפריים. לעומת זאת, בתמונות של גיא ועוזי, המצולמים ממוקמים בשליש הימני של הפריים = תחושת אי-סימטריה בפריים. שוב, קשה לומר איזו תמונה טובה יותר. זה פשוט עוד כלי שיאפשר לכם לגוון את שפת הצילום שלך.

אז איך משתמשים בחוק השלישים? מחלקים את הפריים לשלושה חלקים וממקמים את הנושא במרכז של אחד מהשלישים. נסה את זה וראה מה עובד בשבילך.