top of page

מה שהופך את צילום הרחוב, בין היתר (או בעיקר), למעניין כל כך הוא צילום אנשים. אחרי הכל, אנחנו יצורים חברתיים, ואנחנו אוהבים להתבונן בסובבים אותנו. וכאן, המצלמה מתאימה בצורה מושלמת לצרכים שלנו—היא מאפשרת לנו להתבונן בנוחות בסביבה שלנו ובאנשים סביבנו דרך העדשה. אבל מה לעשות כשזה לא תמיד כל כך פשוט? עבור חלק מאיתנו, לצאת החוצה עם מצלמה ולהתחיל לצלם, במיוחד אנשים, יכול להיות קצת מביך או ליצור תחושת אי נוחות. עולות מחשבות כמו, "איך אנשים יגיבו אם אצלם אותם?" "מה אם הם יכעסו או יתרגזו עליי?" העצה שלי היא לא לפחד מהאינטראקציות האלה ולהשתמש במצלמה ככלי להתקרב לאנשים. למצלמה יש את היכולת לחבר בין אנשים, לגשר על פערים ולקרב בינינו. לכן, לשיעור הראשון, הרגיש נכון לצלול ישר פנימה, להתמודד עם המחסום הפסיכולוגי שיש לחלק מאיתנו, ולהתחיל עם לב העניין—צילום אנשים—על ידי צילום פורטרטים במרחבים ציבוריים.

01.jpg

לצלול ישר פנימה... ולהתחיל לצלם אנשים!

אז קודם כל, את מי אנחנו מצלמים?

זה יכול להיות אנשים בסביבה המיידית שלנו—כמו הבחור מהמכולת בפינה, השכנה שמטיילת עם הכלב שלה כל בוקר וכו'—או אנשים אקראיים שאנחנו פוגשים בפעם הראשונה ברחוב שנראים מעניינים לצילום. מישהו עם הרבה קעקועים, מישהו שלובש כובע או בגד מיוחד וצבעוני וכו'. ננסה למצוא אנשים עם תווי פנים מעניינים, כאלה שמספרים סיפור. לפעמים קשה להסביר מה בדיוק זה היה, אבל אלה האנשים שתפסו את העין שלנו, משכו את תשומת הלב שלנו, וגרמו לנו לרצות לתקשר איתם ובסופו של דבר לצלם אותם.

02.jpg

עובד עירייה ליד כיכר מילאנו​

אז כיצד ניגשים לאנשים בדרך שלא תבריח אותם?

נהיה כנים איתם. נחמיא להם. נגיד להם שהם נראים מאוד מעניינים, ייחודיים, שמשהו בהבעה שלהם תפס את העין שלנו, שהפנים שלהם נראות כמספרות סיפור, ושנשמח מאוד לתפוס את זה בתמונה—לצלם אותם! כפי שצוין, אם ניגש אליהם בצורה נעימה ומכבדת, ברוב המקרים, הם ישמחו להצטלם.

03.jpg

אדם יושב בבית קפה ברחוב טשרניחובסקי

ברגע שיש לנו את רשותם לצלם אותם, אנחנו יכולים גם לביים אותם אם אנחנו רוצים או מרגישים בנוח, אנחנו יכולים למקם אותם קצת רחוק יותר מהרקע כדי ליצור תחושת עומק בפריים, לגרום להם להסתכל ישירות למצלמה (ההעדפה שלי), או להסתכל הצידה. לחייך או לא לחייך.

הבחירות הבימויות תלויות בכם – אבל לפעמים, הרגע האותנטי כפי שהוא טוב מספיק, ואין צורך להוסיף מילים כדי שהקסם יקרה.

04.jpg

מטיילת מצ'ילה בשדרות רוטשילד

דבר אחד בטוח: ברגע שקיבלנו אור ירוק לצלם אותם, מתחיל שלב די מרגש. זה אנחנו, המצולם, והמצלמה שמתווכת בינינו. אנחנו מסתכלים לתוך העיניים של המצולם (דרך העדשה). זר, מישהו שלא הכרנו לפני רגע, ועכשיו אנחנו עומדים קרוב יחסית אליהם, פשוט מסתכלים זה על זה. קליק. זה רגע מעניין, אין ספק. לשני הצדדים. זה רגע שיכול להוביל לדברים מעניינים. תישארו ממוקדים, חייכו קצת דרך המצלמה כדי לעזור להרגיע ולהרפות אותם (ואתכם). קליק.

ננסה לא להסתפק בצילום אחד או שניים ואז לעזוב. נישאר עם המצולם קצת יותר זמן ונדבר איתו. נשאל את האדם לשמו, נשאל במה הוא עוסק בחיים. אם זה הולך טוב, נתחיל שיחה. נקשיב לסיפור שלהם. נתבונן בהם לרגע בלי לצלם אותם, מחפשים את מה שמלכתחילה עניין אותנו בהם. השיחה תעזור לאדם שלפנינו להוריד את ההגנות האוטומטיות שעולות במפגש עם זר, להיפתח אלינו, ובסופו של דבר להתנהג באופן אותנטי—שזה באמת מה שאנחנו רוצים לתפוס בתמונה. קליק. קליק. קליק!

06.jpg

עוזי לפני שחייה בחוף הדתיים

בסופו של דבר, זה מרגיש טוב ליצור אינטראקציות עם זרים ברחוב. לגלות כמה אנחנו דומים בדרכנו. למצוא שפה משותפת עם מישהו שפגשנו לראשונה. ולגלות את עצמנו דרכם.

07.jpg

אורית, רחוב בן יהודה

כמה עקרונות ונושאים חשובים לשים אליהם לב בעת צילום פורטרטים במרחב הציבורי:

תאורה:

בצילום רחוב, אלא אם כן מצלמים בלילה, נשתמש באור טבעי – השמש. חשוב להימנע מצילום כאשר השמש נמצאת ישירות מולך או מול המצלמה, מכיוון שזה ייצור סילואט על גב הנושא וישאיר את פניו בצל. אנחנו רוצים שהשמש תאיר את הנושא מהצד, ישירות עליו (בשעות הבוקר או אחר הצהריים), או מלמעלה (בשעות הצהריים). לפעמים אין אור שמש ישיר (מכוסה על ידי ענן או בניין), וזה בסדר; זה פשוט אומר שהתמונה תהיה שטוחה יותר (תנאי תאורה שונים בתוך הפריים יוצרים גיוון ועניין). בכל מקרה, כדאי להתנסות בכך ולשים לב למקור האור ולהשפעתו על התמונה. ככל שתצלמו בתנאי תאורה מגוונים יותר, כך תלמדו טוב יותר מה עובד בשבילכם ומה פחות.

08.jpg

גיא בפארק גולדה ליד מוזיאון תל אביב. אור צדדי וישיר על הנושא.

2. רקע:

לאחר שקיבלתם את אישורו של המצולם לצלם אותו, הסתכלו סביב. בקשו מהנושא להסתובב סיבוב של 360 מעלות או סרקו בעצמכם את הסביבה בעיניים, וחפשו את המקום הטוב או היפה ביותר לצלם בו. יש איזה רקע הכולל צבע או עניין שיכול להוסיף משהו לפריים שלכם? נסו לזוז קצת עד שתרגישו שמצאתם את הרקע הנכון – ואז תתחילו לצלם.

09.jpg

אורה, כלבו אורה, יפו

אפשרות נוספת היא קודם למצוא רקע מעניין שתופס את העין, ואז להמתין לידו עד שדמות מעניינת תעבור בסביבה – ולבקש ממנה רשות לצלם אותה ליד הרקע. זכרו: חיוך וגישת חיובית יגבירו את הסיכוי שהמצולם יסכים להצטלם, ויסייעו לכם לתפוס את התמונה שאתם רוצים. צלמו כמה תמונות, חייכו אל המצולם, שוחחו איתו מעט, ולאחר מכן בחרו את התמונה הטובה ביותר מבין אלה שצילמתם.

10.jpg
011.jpg

דניאל, רחוב פינסקר סמוך לרחוב בוגרשוב

נקודה חשובה לשים אליה לב: מיקום המצולם במרחק מה מהקיר או מהרקע עוזר ליצור תחושת עומק בתמונה, בעוד שאדם שעומד צמוד לרקע ייצור תמונה שטוחה יותר. זה לא אומר שתמונה שטוחה היא פחות טובה – זו פשוט עוד נקודה להיות מודע אליה, ועוד כלי או שפה שאתם יכולים לבחור להשתמש בהם במהלך תהליך הצילום שלכם (השוו בין שתי התמונות האחרונות של אורה לעומת דניאל).

3. זווית:

באופן אישי, אני אוהב לצלם את המצולמים שלי בגובה העיניים. ממש כך. עם זאת, אני מעודד אתכם לשחק עם זה ולראות איזה אפקט מתקבל כאשר אתם מצלמים מזווית נמוכה כלפי מעלה, או להפך – כשאתם עומדים על משהו ומצלמים מלמעלה כלפי מטה. לפעמים, זה יכול להוביל לתוצאות מעניינות.

012.jpg

ראובן קפוצ'ינסקי, קריית המלאכה – זווית מלמעלה

4. עומק שדה:

שמתם לב שבחלק מהתמונות הרקע מאחורי המצולם מטושטש? גללו אחורה והסתכלו, למשל, על הפורטרטים של גיא, אורית ועוזי. זה ממחיש את מה שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו מתייחסים לעומק שדה. בתמונות האלה, האזור המפוקס מצומצם לנושא עצמו, בעוד הרקע נמצא מחוץ לפוקוס – מטושטש, מה שיוצר תחושת עומק ומוביל לתמונה אומנותית ונעימה יותר לעין. שימו לב, למשל, שבתמונה של דניאל (עם הרקע של הגרפיטי), כשהנושא-המצולם קרוב לרקע, אין תחושת טשטוש ברקע. זאת מכיוון שהנושא והרקע נמצאים באותו מרחק יחסי מהמצלמה והעדשה. לכן, ראשית, אם נרצה ליצור את אפקט הטשטוש, חשוב להרחיק את המצולם מהרקע.

שנית, במצלמות רגילות שבהן יש שליטה על הצמצם, נרצה לצלם עם צמצם פתוח ככל האפשר (מספר נמוך כמו 1.4 או 2.8, בהתאם לצמצם הקיים במצלמה שלנו). ישנם סמארטפונים שמאפשרים לשלוט בצמצם או לבחור במצב 'פורטרט', שיוצר עבורנו את הרקע המטושטש.

שלישית, ככל שנעמוד קרוב יותר לנושא המצולם, כך עומק השדה יהיה מטושטש יותר.

5. קומפוזיציה:

ההבדל בין מיקום הנושא או פניו במרכז הפריים לבין מיקום בצד הפריים לפי יחס הזהב – חוק השלישים. אם תגללו אחורה, תראו שבתמונה של אורית (עם השלט של נחמן מאומן ברקע), היא ממוקמת במרכז הפריים = תחושת סימטריה בפריים. לעומת זאת, בתמונות של גיא ועוזי, המצולמים ממוקמים בשליש הימני של הפריים = תחושת אי-סימטריה בפריים. שוב, קשה לומר איזו תמונה טובה יותר. זה פשוט עוד כלי שיאפשר לכם לגוון את שפת הצילום שלך.

אז איך משתמשים בחוק השלישים? מחלקים את הפריים לשלושה חלקים וממקמים את הנושא במרכז של אחד מהשלישים. נסה את זה וראה מה עובד בשבילך.

013.jpg

The Golden Ratio – The Rule of Thirds

6. מרחק מהמצולם:

ההבדל בין צילום של הגוף כולו מהראש ועד כפות הרגליים = נקרא בדרך כלל "צילום מלא", לבין צילום מהמותניים ומעלה = נקרא בדרך כלל "צילום בינוני", לבין צילום של הפנים בלבד = נקרא "תקריב". קיימות גם עמדות ביניים בין שלושת סוגי הצילום הללו.

014.jpg

לפעמים נעדיף לצלם את המצולם ב"צילום מלא", ולפעמים נבחר להתקרב ולצלם ב"תקריב". זה עניין של טעם, הרקע בתמונה, הכימיה שיש לך עם המצולם, ולפעמים זו פשוט בחירה אינטואיטיבית. אני ממליץ שכאשר אתה מצלם פורטרט, תנסה לצלם ממרחקים שונים ולאחר מכן תבחר את התמונה שהכי מתאימה לך.

זהו להיום. נגענו בהרבה נושאים – חלק מהם נחזור עליהם לאורך הסדנה בהקשרים שונים. אני מקווה שנהנית ולמדת דברים חדשים מהשיעור.

לסיכום ששת העקרונות שדיברנו עליהם היום בהקשר לצילום פורטרטים:

  • תאורה

  • רקע

  • זווית

  • עומק שדה

  • קומפוזיציה

  • מרחק מהמצולם

bottom of page